בכל סל שמגיע לחייל פצוע בבית החולים מסתתרת הרבה יותר ממוצרי מזון, שתייה או מתנות קטנות.
מאחורי כל סל כזה עומדים אנשים עם לב גדול, מתנדבים מכל רחבי הארץ, שבוחרים יום אחר יום להקדיש מזמנם כדי לחמם לבבות. הם לא מחפשים תודה, לא מבקשים כבוד — הם פשוט מאמינים בטוב.
במקומות שבהם הכאב נוכח, הם בוחרים להביא נחמה. במקום שבו הפציעה פוגשת פחד, הם מביאים חיבוק, חיוך וריח של עוגה טרייה.
וזה, יותר מכל דבר אחר, הכוח של עמותת סעד ומרפא – האנשים שמאחורי הסלים.
שליחות של לב
הכול מתחיל ברגע אחד קטן של החלטה. אדם שומע על חייל שנפצע, על משפחה שמתקשה להתמודד, ומרגיש שהוא לא יכול להישאר אדיש.
ככה מצטרפים עוד ועוד מתנדבים לעשייה. חלקם אופים עוגות בבית, אחרים אורזים סלים, יש מי שמגיע לבתי החולים עם מגשי מתוקים וחיוך רחב – וכל אחד מהם מוסיף לב קטן למארג גדול של אהבה ישראלית.
זו לא רק עזרה לחיילים – זו שליחות.
המתנדבים רואים בעשייה הזו זכות. עבורם, כל סל הוא לא רק משלוח של מזון או שתייה, אלא דרך מוחשית לומר: "אנחנו אתכם, לא שוכחים לרגע."
האנשים שמאחורי העשייה
כשמסתכלים על מאחורי הקלעים, מגלים פסיפס אנושי מרתק.
סטודנטים, גמלאים, הורים צעירים, בני נוער, אנשי עסקים ואפילו ילדים קטנים – כולם מוצאים דרך לקחת חלק.
יש מי שמקדיש ערב אחד בשבוע לאריזת סלים, יש מי שמביא איתו מגש עוגות כל שבת, ויש כאלה שדואגים לארגן תרומות מהקהילה.
אחד המתנדבים סיפר פעם:
"כשאני רואה את החיילים בבית החולים מחייכים כשהם פותחים את הסל – זה הרגע שבו אני מבין למה אני כאן. זה לא רק סל, זו תקווה קטנה שנכנסת לחדר שלהם."
מה יש בתוך סל כזה?
הסלים של עמותת סעד נראים פשוטים מבחוץ, אבל בפנים יש משהו גדול הרבה יותר.
הם כוללים בדרך כלל עוגות ביתיות, שתייה קלה, פירות, ממתקים, כרטיס ברכה אישי, ולעיתים גם ספרון קטן עם מילים טובות שנכתבו על ידי תלמידים ומתנדבים מכל רחבי הארץ.
אבל יותר מכל מה שנמצא בפנים – הסל נושא בתוכו את המסר:
יש מי שחושב עליך, יש מי שאכפת לו, ויש מי שרוצה להחזיר לך קצת מהטוב שנתת.
רגעים קטנים של אור
כשחייל פצוע שוכב בבית החולים, לעיתים רחוקות מדובר רק בכאב הפיזי. יש תחושות של בדידות, חוסר ודאות, געגועים הביתה.
ואז, ברגע אחד, נכנסים מתנדבים עם סלים, עם מגע של חום אנושי, ועם אור בעיניים.
יש חיילים שבוכים מהתרגשות. אחרים מתקשים לדבר.
אבל כמעט כולם אומרים את אותו הדבר: “לא תיארתי לעצמי כמה זה מחזק לדעת שלא שוכחים אותנו.”
אותם רגעים קטנים, שאי אפשר למדוד במספרים או תקציבים, הם הלב הפועם של עמותת סעד.
כוחו של מעגל הנתינה
הדבר היפה ביותר בעשייה הזו הוא שהיא מדבקת.
כל מי שחווה פעם את התחושה הזו – לראות מישהו מתרגש ממתנה קטנה שהכנת – רוצה לחוות אותה שוב.
לכן הפעילות של העמותה הולכת וגדלה.
בתי ספר, משפחות, קהילות שלמות מצטרפות למעגל הזה של טוב, וכל אחד מוסיף עוד חלק קטן מהלב שלו.
כך נוצרת רשת אנושית ענקית של נתינה: מישהי שאופה, מישהו שאורז, ילד שמצייר ציור קטן לסל הבא, נהג שמתנדב להעביר חבילות – וכולם יחד מרימים את רוחם של החיילים יום אחר יום.
לא רק לעזור – גם לרפא
גם עבור המתנדבים עצמם, הפעילות הזו היא חוויה מרפאת.
הרבה מהם מספרים שדווקא דרך הנתינה הם מוצאים כוח להתמודד עם הקושי האישי שלהם.
הם רואים בעיניים של החיילים את הערכה, את החיוך, את התקווה – ומבינים שהנתינה הזו מחזקת את שני הצדדים.
כי כשאנחנו נותנים, אנחנו גם מרפאים את עצמנו.
סיכום – מאחורי כל סל יש לב
מאחורי כל סל שמגיע לחייל פצוע עומד סיפור של אהבה פשוטה.
מאחורי כל עוגה, ברכה או שתייה קלה יש מישהו שהקדיש רגע מהחיים שלו כדי לשמח אדם אחר.
והרגעים האלה – הקטנים, הצנועים, והאמיתיים – הם מה שבונה חברה חזקה, מאוחדת ואוהבת.
המתנדבים של עמותת סעד לא רואים בעצמם גיבורים – הם פשוט אנשים שבחרו בטוב, גם כשקשה.
ובימים שבהם הלב של כולנו מתוח, הם מזכירים לנו שוב ושוב שהחום האנושי לא נעלם לעולם – הוא פשוט עובר מאדם לאדם, סל אחרי סל, חיוך אחרי חיוך.
