יש רגעים בחיים שבהם נדמה שהעולם נעצר. ימים שבהם החדשות מכבידות, הלב דואג, והשגרה נראית רחוקה מתמיד. דווקא בזמנים האלו — כשקשה, כשלא ברור מה יביא המחר — מתעורר בנו הכוח האנושי הבסיסי ביותר: הרצון לעזור, לתמוך, ולהיות שם בשביל האחר.
הנתינה, גם כשהיא קטנה ופשוטה, הופכת בתקופות קשות למשהו הרבה יותר גדול מהמעשה עצמו – היא תקווה.
נתינה שמחברת בין לבבות
נתינה אמיתית לא נמדדת בגודל התרומה, אלא בכוונה שמאחוריה. לפעמים זה סנדוויץ' שנעטף באהבה ונשלח עם מתנדב לחייל בבית החולים; לפעמים זה חיוך, חיבוק, או מילה טובה לאדם שנמצא ברגע שביר.
העובדה שמישהו שם לב, שמישהו רואה אותך, משנה הכול.
בפעילות היומיומית של עמותת סעד, אנחנו רואים את זה שוב ושוב – איך פעולה קטנה של אכפתיות יוצרת חיבור עמוק בין אנשים שמעולם לא נפגשו קודם.
כשחייל מקבל עוגה חמה ליד המיטה בבית החולים, או משפחה של פצוע מקבלת סל מלא במוצרים חיוניים לחג, לא מדובר רק בעזרה חומרית. מדובר במסר פשוט אבל חזק: אתם לא לבד.
למה דווקא בזמנים קשים?
בתקופות של שקט, רובנו עסוקים בשגרת החיים – עבודה, משפחה, לימודים. יש תחושה שיש זמן לדחות דברים לאחר כך.
אבל כשפורצת תקופה קשה – מלחמה, אסון, משבר לאומי – פתאום אנחנו נזכרים כמה אנחנו בעצם מחוברים אחד לשני. המצוקה של האחר מזכירה לנו את הערבות ההדדית, את הלב הפתוח ואת היכולת שלנו להשפיע, אפילו במעט.
דווקא בזמנים כאלה מתחדדת ההבנה שכולנו באותה סירה. שהשמחה של חייל, הנחמה של משפחה, או ההקלה של פצוע – הם חלק בלתי נפרד מהחוסן הלאומי והרגשי שלנו כחברה.
והדבר המדהים הוא שכשאנחנו נותנים, גם אנחנו מרוויחים – כי הנתינה לא רק עוזרת לאחרים, היא גם מחזקת אותנו מבפנים.
הנתינה ככוח מרפא
פסיכולוגים וארגוני סיוע רבים מדברים על "הכוח המרפא של הנתינה".
הסיבה פשוטה: כשאנחנו נותנים לאחר, הגוף והנפש שלנו משחררים תחושות של סיפוק, חיבור ואושר. זה לא רק רגש – זו גם תגובה ביולוגית.
תחושת המשמעות שאנחנו חווים ברגעים כאלה היא אחד הכלים החזקים ביותר להתמודד עם פחד, חרדה וחוסר ודאות.
בימים שבהם המציאות קשה, הנתינה מאפשרת לנו להרגיש שיש לנו השפעה. גם אם לא נוכל לשנות את כל התמונה, נוכל לשנות את היום של מישהו אחר.
וזה לב העניין – לאף אחד אין שליטה על הכול, אבל לכל אחד יש כוח לשנות משהו קטן.
כשהחברה כולה נרתמת
אחת התופעות היפות ביותר בתקופות של קושי לאומי היא ההתעוררות של החברה כולה. פתאום כולם רוצים לעזור – עסקים שמתרגמים את הפעילות שלהם לתרומות, תלמידים שאופים עוגות, משפחות שפותחות את ביתן למתנדבים.
עמותת סעד רואה את זה מקרוב מדי יום – אנשים שמגיעים מכל רחבי הארץ כדי להשתתף במבצעי חלוקה, להביא עוגות חמות לבתי חולים, להכין סלים למשפחות חיילים, או פשוט לחייך למי שצריך את זה באותו רגע.
הרוח הזו, של נתינה פשוטה ובלתי מתוחכמת, היא מה שמחזיק את החברה הישראלית ברגעים שבהם נדמה שהכול מתפרק.
כל תרומה, כל יד מושטת, כל חיוך – הם חלק ממערך שלם של טוב, של לב פתוח ושל עם שמסרב לוותר על האנושיות שלו.
אין נתינה קטנה
לפעמים אנשים חושבים שאם אין להם הרבה כסף או זמן – אין להם איך לתרום.
אבל האמת הפוכה לגמרי: אין דבר כזה נתינה קטנה.
כל מעשה, גם הקטן ביותר, מצטרף לאלפי מעשים אחרים וביחד יוצר שינוי אמיתי.
כשאדם אחד מביא בקבוק שתייה לחייל, עוד אחד מוסיף עוגה, ומתנדבת נוספת מחלקת חיוך – נוצר גל של אור.
וזהו בדיוק הכוח של הנתינה הפשוטה – היא מדבקת. ברגע שמישהו נותן, אחרים רוצים להצטרף.
כך נולדת קהילה של נתינה, של אכפתיות, ושל אהבת אדם.
סיכום – לבחור בטוב, גם כשהעולם רועש
בימים שבהם המציאות לא פשוטה, נתינה היא הדרך שלנו לזכור מי אנחנו באמת. היא לא רק עוזרת לאחרים – היא מזכירה לנו שאנחנו חלק ממשהו גדול, קהילה שמבינה את ערך החסד והעזרה ההדדית.
עמותת סעד ומרפא מוכיחה יום אחרי יום, שאפשר להפוך גם את התקופה הכי קשה להזדמנות לגדול יחד – דרך עוגה חמה, סל מזון, חיוך או רגע של הקשבה.
